תיאורית ההתקשרות של הפסיכיאטר ג'ון בולבי מהווה מסגרת תיאורטית המאפשרת להבין היטב גם את התחום של אובדן ושכול. בולבי הדגיש שאצל בעלי חיים ואצל ילדים צעירים, הצורך להיות קרוב לאימהות חיוני לקיומם הפיזי. איום של פרידה קבועה או זמנית במציאות, מעורר חרדה (הידועה בכינוי חרדת פרידה – separation anxiety). על מנת להתמודד עם חרדת הפרידה ילדים ואחר כך מבוגרים מנסים לפצות על כך באמצעות איחוד פיזי, התקרבות. במהלך ההתבגרות הצורך להתקרב אינו מתבטא באופן התנהגותי אלא מתקיים ברמה הנפשית, שבחלקה היא לא מודעת, ומתבטא בהתקרבות לייצוגים המופנמים של הדמויות המשמעותיות (זכרונות, עמדות, פעילויות וכד').

איך הדיכאון מתפרץ?

במצבים של מוות ואובדן, יש מפגש בין הרצון להתקרב לאדם עצמו לבין הצורך להתקרב לייצוג שלו ולהיבטים הקשורים ביצוג זה. תהליכים אלה יכולים לגרור תגובות לא הגיונית ולא אדפטיביות, המתבטאות בין היתר ברצון להתקרבות פיזית מחודשת. בולבי טען שרק כאשר האדם מגיע להכרה שהוא אינו יכול להחזיר את הנפטר ולתקן את המצב מתחילות להופיע תגובות הדיכאון והדיסאינטגרציה. תגובות אלה מלוות לעיתים קרובות בתחושות ייאוש וחוסר אונים. מכאן שההתארגנות מחדש יכולה לבוא רק לאחר התנפצות התקווה להתאחדות ולהתקרבות מחודשת.
מתוך המודל של בולבי צמחו מודלים נוספים המתייחסים לתהליך האבל ולדיכאון. יש המאמינים כי הגורם המרכזי הקשור לדיכאון אינו אובדן אקטואלי של ההורה אלא חווית הורות לא טובה. יש מצבים שמטופלים שראו סדרות לצפייה ישירה עם נושא של דרמה, יכולים להיכנס לדיכאון.

האם כולם בסכנה לסבול מדיכאון?

נראה כי מצטיירים שני טיפוסים של מטופלים דכאוניים. הראשון הוא הטיפוס האנקליטי, המתאפיין בתחושות של חוסר אונים, בדידות וחולשה הנובעת מחרדת נטישה כרונית. אנשים אלה מחפשים הגנה, טיפוח ואהבה. הקשיים מתבטאים בפגיעות רבה להפרעות במערכות יחסים וההגנות בהן הם משתמשים הן לרוב: הכחשה, התקה והדחקה. הדיכאון יתבטא במקרים אלה בתחושות דיספוריות של אובדן וחרדת נטישה. קיימת אפשרות לעשות פסיכואנליזה בהוד השרון ואז ניתן להבין יותר על הבעיות האלה.
לעומת הטיפוס האנקליטי, הטיפוס המפנים עסוק בעיקר בהתפתחות העצמי, מערכות היחסים הן משניות במקרים אלו. אנשים אלה הינם פרפקציוניסטיים, תחרותיים והישגיים מאוד. ההגנות בהן הם יעשו שימוש יהיו אינטלקטואליזציה, היפוך תגובה, ורציונליזציה. הדיכאון יתבטא במקרים אלה בתחושות אשמה וחוסר ערך.